ביום חמישי האחרון, מצאתי את עצמי באחד מערבי החורף הגשומים במיוחד בדרך לדאנס-בר "סולו", בתל אביב, בימים כסדרם לא הייתם מוצאים אותי מתקרב למקומות מסוג זה גם אם היו מאיימים עליי בעגבנייה טרייה מצד אחד וערק איילים ב-10 שקלים מצד שני. למרות זאת היה מדובר ביום ההולדת ה-30 של אחת מידידותיי הטובות והאהובות ולא יכולתי שלא להגיע, אז העדפתי לקבור את ראשי בחול ולאור הבטחתה ש"אנחנו נהיה בחוץ ושמרו לנו מקום ויהיה נחמד", אז הגעתי ללא שום חיפוש בגוגל על אותו מקום.
ההתרשמות הראשונית מעיצוב המקום היה מזעזע לטעמי בניגוד לתיאורים המרהיבים שמצאתי ברשת, בזמן כתיבת שורות אלה, תמונות חסרות טעם של האנשה של כלבים וחתולים, נברשות שנראו כאילו תלושות מהמציאות ואוסף של מספר ברים ופינות ישיבה בלויות וקרועות ש"טופלו" בכרית שנקנתה בשקל עשרים שכיסתה את הבושה.
תאורה אדומה זולה, ומוזיקה מזעזעת, אם לרגע חשבתי שאחד השירים של ה-FUGEES מתנגנים ברקע תקוותי נגוזה כאשר השיר לווה ברמיקס האוס מזעזע. אני סמוך ובטוח שבהמשך אותו הערב ניגנו גם את "דרך השלום"- אשפה טופ-קלאס, וכפי שיהורם גאון ציין "זבל שלא ברא השטן".
כמובן שהשירותים היו מזעזעים ללא מושב אסלה, ותכנון גרוע שנלקח מסוג של איזה סרט פורנו זול עם ריח צואה ואשפת אדם.
אל המקום התחילו לזרום אנשים, מחזיקי מלבורו אדום, ופלאפון התפוח השטני שעוצב בארה"ב ונבנה בדיקטטורת סין עם נתונים טכניים נחותים ותג מחיר מגוחך. רובם לבושים במיטב המותגים והכל במסווה של הסתרת עליבותם האינטלקטואלית (אם זו קיימת בכלל).
כל זה כמובן לא הפריע ואפילו שימש כקטליזטור מהיר לבעלי המקום לגבות מחירים מופקעים עבור כל דבר. החל מקוקטייל צבעוני, מיני צ'ייסר (כן יש דבר כזה ! אני חושב שהם אחראים להמצאה הזו – והם צריכים להגיש על זה פטנט) ועד לבירה מהבקבוק שנמזגת לכוס פלסטיק (כן קראתם נכון.. אותו מקום "יוקרתי" מוזג בירה מבקבוק אל תוך כוס גנרית פשוטה מעשויה מתוצר לוואי של נפט) ובסוף עד למשקה קל – "קולה" או במקרה הזה פפסי.
את הערב התחלנו בישיבה על כורסה בלויה עם הכרית שכיסתה את הבושה, אני שהייתי הנהג התורן באותו ערב לא יכולתי להנות מהאלכוהול המשובח שהוגש במקום. ידידי לעומת זאת החליט להזמין בירת לאגר שיוצרה באחת מהמבשלות התעשייתיות בארץ, לא לפני שהובהר לו שהבירה מגיעה בבקבוק, נמזגת אל תוך כוס פלסטיק בנפח של כ-330 מ"ל (אותו מלצר שכנראה סיים את לימודי המלצרות בבייהס היוקרתי קורנל, לא ידע לענות מה נפח הכוס) ועבור התענוג העילאי נפרד ידידי מלא פחות מ-27 ש"ח לא כולל טיפ שהשאיר בסך 3 שקלים, הרי אם שילמת 27 ש"ח מה זה עוד 3 שקלים …בקטנה! רק כ-10 שקלים עבור 100 מ"ל. אני חושב שבמחיר הזה אני אעדיף לשתות בנזין – יותר זול מהיר ובטוח יותר משכר (!).
לאחר שדחף הצימאון תפס אותי החלטתי להנות מהמשקה המוגז העממי והמותג החזק ביותר בעולם – "קוקה-קולה" (או במקרה של המקום האקסקלוסיבי והמרהיב הנ"ל – "פפסי"), לא לפני שהחלטתי להשקיע 14 שקלים מלאים, כאשר המלצר לא נראה לעין החלטתי לשים פעמיי אל אחד הבר הקרוב לאזורנו (מתוך מספר ברים – הרי שמדובר במקום אקסקלוסיבי אשר: "מורכב משלושה ברים וחמש במות עם פינות ישיבה". פניתי לברמן וביקשתי קולה ואפילו ציינתי בפניו: "אני נוהג, ובבקשה בלי קרח" מספיק בלבד שהם גבו ממני יותר מ-300% עבור משקה האלים לא ראיתי צורך לתת להם את הסיפוק למנף בעוד 200% את הרווח על ידי הוספת קוביות קרח, תמים הייתי ותמים נשארתי וכאשר קיבלתי את החשבון חזרה לאחר התשלום בכ.א ראיתי להפתעתי הרבה כי חויבתי ב-15 שקלים! כאשר שאלתי את הברמן ( נראה שהוא סיים את לימודי התואר השני שלו באוניברסיטת קורנל בארה"ב) מדוע חויבתי ב-15 שקלים ולא 14 כפי שהמלצר המדופלם ציין, ענה הבר-אוריין (או הברמן המלומד): כי 1 שקלים לאבטחה, הבטתי שוב בקבלה לראות שאולי אני הפכתי לקצר-רואי או שמא הפכתי ברגע לאנאלפבית אך לא פה המקרה – ע"ג החשבונית לא היה שום אינדיקציה לאבטחה (או למשקה הקל אם זה משנה).
באותו הרגע אמרתי לידידנו המפוקפק להחזיר לי את הכסף. לאחר מספר ניסיונות כושלים לקבלת זיכוי ע"ג הכרטיס אשראי החליט מוזג המשקאות המדופלם לקחת מהטיפ שנשאר מהלקוחות השונים ולהחזיר לי מטבע של 1 שקל, לשמחתי הרבה.
ולסיכום מה היה לנו:
מקום בעיצוב מפוקפק לטעמי עם תמונות של בעלי חיים במדים בצורת האנשה, נברשות, בובת סוס לבן שתלושה מהמציאות, שירותים מטונפים במסווה של אזור התמזמזות עם סיכוי סביר לחטוף קלמידיה\ צהבת\ או כל זיהום אחר שתבחרו. את כל זה מחברים בתאורה אדומה שנראה שנלקחה מרובע החלונות האדומים באמסטרדם אך הופשט ממנה כל הקסם של אותו אזור והולבשה אווירה ישראלית – מזרח תיכונית דוחה, וכל זה עם מחירים מופקעים עבור כל משקה באשר הוא במזיגה בכוסות קריסטל פריזאי שהוזמן במיוחד למקום (אקסקלוסיבי אמרתי כבר?) אבל
כנראה שהכוסות נגמרו ולכן יצא לנו לשתות בפלסטיק סיני איכותי, מיני צ'ייסרים! שהם בעצם פחות משוט – פחות מצייסר במחיר של שוט! (27 שקלים, כן כן .. קראתם נכון ולא לא מדובר בוויסקי ממזקקת בוטיק בסקוטלנד למקרה שאולי חיפשתם מענה למחיר, כנראה שזה מספר המזל של המקום). וכוס קולה (פפסי איכותי ליתר דיוק) במחיר של 14 שקלים או 15 למי שלא שם לב.. או בכל זאת רוצה להאמין שהסכום הולך למאבטח הרוסי שעמד בכניסה בטמפרטורה של 4 מעלות בעודו ממשש את מבקרי המקום.
אני בסולו הייתי פעמיים – פעם ראשונה ואחרונה.
אני את הבירה שלי שותה באלנבי ב"צ'ירס", שם הבירה מוגשת בכוסות זכוכית עם 1+1 עד 23:00 עם מוזיקה טובה, ברמנים נחמדים וללא צביעות ומלאכותיות שמרוחים בכל מקום במסווה של אקסקלוסיביות מזויפת.
דיייי שיר דייייי
מעולה.. כל מילה נכונה
טוב לראות שלא נגרע אפילו במעום מהמירמור העוקצני גם אחרי שעזבת את המעונות
תבוא לבקר, נשב לבירה בתחנת דלק או משהו