קטאר איירלנייס – היא ללא ספק החברה הכי טובה שטסתי בה אי פעם נקודה.
עוד בשנת 2012 הרבה לפני שהממשלה גילתה לנו שהקטארים מממנים את מנהרות החמאס ושייש סיכוי סביר שאולי על לבנה קטנה חרוט שמי.
את הטיסה שלי עם קטאר התחלתי מעמאן שגם ההגעה לשם הייתה משימה לא פשוטה שכללה נסיעה של שעה ורבע למעבר גבול בית שאן, המתנה בתור, תשלום מס יציאה של 100 שקלים, תשלום נסיעה באוטובוס בגובה 5 שקלים למשך 30 שניות ואז חזרה בזמן לשנות ה-70 וכניסה לטרמינל הירדני ואגרת מעבר של עוד 20 דינר (100 ש"ח) לשוטר משטרת הגבולות משופם חמור סבר שלא שמע על החוק שלא מעשנים במקומות ציבוריים… ומשם נסיעה של כשעתיים במונית ירדנית עם נהג חביב שאסף את חברו מעמדת השמירה בגבול ולאחר נסיעה של כשעה ירד להתפלל במסגר המקומי ואפילו קנה לי שתייה קרה. ואת כל הנסיעה הזו היה אפשר לחסוך אם מעבר הגבול בגשר אלנבי היה פתוח לפלסטינאים וזרים, לעניות דעתי הדבר מאוד נח לממשלה שלא רוצה לחזק את הקשרים עם שכנינו ונוח לה ליצור מצב שבו הגעה יבשתית תהיה משימה לא פשוטה לאזרח הפשוט.

אך לא ניתן לזוטות להניא אותי מחסכון של יותר מ-500$ וטיסה עם חברת תעופה בינונית בכל קנה מידה אפשרי הלא היא חברת (הלא-לאומית, כי אם פרטית בבעלות חברת "כנפיים") אלעל.

כל המסע היה שווה את הרגע בו הגעתי לנמל התעופה בעמאן ונכנסתי לטרקלין מצוייד בכרטיס PRIORITY PASS תיק עלייה למטוס ועיניים בוחנות, דבר שהציל אותי מכיוון שב-2012 שדה התעופה של עמאן היה נראה כמו הגרסה המעט משופרת של שדה התעופה של אילת, למרות שהדיוטי-פרי הציע לא מעט סחורות ואפילו יין ירדני איכותי ב10$, מי היה מאמין.

מסלול הטיסה היה – עמאן (AMN) – דוחא (DOH) – מלבורן (MEL), כאשר אורך הטיסות הוא הקצר ביותר בקו ישיר כמעט ליבשת הגדולה. זמן הטיסה הינו כ-3 שעות מעמאן לדוחא ומשם "רק" (!) 13 שעות ישירות למלבורן.
אכן התמזל מזלי וזכיתי במושב הנכסף – יציאת החירות בטיסה הראשונה, פחות התמזל המזל לנוסע שישב לידי שאכן היה חביב ואפילו נעזר בשירותיי הטכניים לסדר את טלפון הגלקסי S2 שלו ורק לאחר ששאל מאיפה אני ועניתי לו את התשובה המעט מהוססת – ישראל – הנוסע מילא את פיו מים במשך כל הטיסה למעט השאלה השנייה ששאלתי אותו מאיפה הוא והוא ענה פלסטין. ומאותו רגע לא שמעתי ממנו ולא מילה אחת במשך 3 שעות הטיסה. הנוף במהלך הטיסה לדוחא ומ-דוחא היה מדהים שכן היה אפשר לראות בבירור את בארות הנפט במפרץ שנראו כמו פרץ אש אשר יוצא מהאדמה ולא מפסיק לבעור – מעין גרסה משודרגת של "הסנה הבוער" רק בצירוף של המון כסף וכמה אלפי קילומטרים מהארץ זבת ודבש שלנו. במטוס עצמו מערכת הבידור בטיסה היא אחת הטובות שנתקלתי בהן וללא ספק עשירה בתכנים החל מסרטים הכי חדשים שיצאו רק לפני כמה חודשים ועד לסרטים קלאסיים, סרטים מקומיים וספריית מוזיקה שכללה בתוכה את U2, נירוונה, פינק פלויד ועוד… כי להבין עד כמה הושקעה מחשבה ותכנון אפשר להגיד שהמושג "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" (או יותר במקרה הנ"ל אללה) פשוט צריך להכנס למטוס ולראות בזמן ההמראה, נחיתה ושינה בצבע סגול כהה אשר משרה אווירה חמה ונעימה במטוס, מוזיקת רקע מרגיעה וערכות מתנה אשר כוללות גרביים, מברשת שיניים, כיסוי עיניים ותיק קטן על מנת להכיל את הכל, בהחלט שי נחמד שטרם נתקלתי בו בטיסות ארוכות, אני לא רוצה לחשוב מה מקבלים נוסעי מחלקת עסקים ומחלקה ראשונה.

תחילת הטיסה הייתה כמו בכל טיסה, או ברובה, הדיילים הגישו כוסות מים ומטליות חמות ובהמשך קיבלנו תפריטים ושם צויינו האופציות הניתנות לנוסעי מחלקת תיירים, כמובן שלא מגישים פרות נמוכות במטוס קרי – בשר לבן אבל כן מגישים אלכוהול, וכשכתבתי שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים פה בדיוק הוא נכנס לתמונה, כאשר שאלתי את הדיילת אם אפשר יין אדום בבקשה, היא ענתה בחזרה: "איזה יין אתה רוצה יין אדום מצרפת או יין אדום מצ'ילה" עכשיו בזכות שנה א' בתואר ניהול תיירות ומלונאות ובקורס מבוא למזון ומשקאות אחד התכנים עסק בעולם היין – ושם כמובן וכל מי שאנין טעם יודע כי צרפת נחשבת בעולם היין ל-"עולם ישן" ואילו צ'ילה נחשבת "לעולם חדש" ואכן כאשר הדיילת סיימה לשאול אותי איזה יין אני רוצה, אני כמובן עניתי לה כמו פיינשמייקר אמיתי: "צרפתי בבקשה". 
את המנה העיקרית אין צורך לתאר כי אם התמונה שווה 1000 מילים,
מה שכן הדיילות לא הפסיקו לקרקר סביבנו ובזמן שבקצה מחלקת התיירים סיימו להגיש את האוכל מהקצה השני התחילו לאסוף את המגשים וכמובן שהכל נעשה סימולטנית משני המעברים במטוס וככה לא נוצר מצב שאני מוצא את עצמי תקוע עם מגש האוכל מבלי יכולת לקום, לזוז, או לקחת את המשענת אחורה, אגב שזהו טריק ידוע בחברות תעופה, הארכת משך שהות הנוסעים עם מגשי האוכל על מנת למנוע מאלו להתחיל לשוטט במטוס הלוך- חזור בטיסה של שעתיים וחצי לבורגס

השירות במטוס הוא ללא ספק אחד הטובים שנתקלתי בו, שכן מהרגע שלחצתי על הכפתור לקרוא לדיילת לא חלפו 3 דקות וזו הופיעה בפניי. השירות בגדול בטיסות היה איכותי ואני לא מוצא מקום לפרט על ההבדלים בין הטיסה הארוכה למלבורן לבין הטיסה הקצרה לדוחא מה שכן יש לציין לטובה זה שבטיסה הארוכה בין הארוחות הדיילים עברו עם בקבוקי מים, וכן הוצא לנו "נשנוש" ביניים גלידה שהייתה מעולה וכוס מיץ תפוזים. 
הכסא בטיסה הארוכה היה סטנדרטי ולא להיט למישהו בגובה 1.91, מה שכן הנוסע הפלסטינאי הוחלף באמא ובן איטלקים אשר היו לשכנים נוחים למדיי ולא דיברו יותר מידי בינם לבין עצמם או עימי.
כך חלפו להם 13 שעות כאשר הייתי עד לזריחה ולשקיעת החמה בזמן שאני נמצא במטוס בלי יכולת תזוזה רבה.
החזרה הבייתה מאוסטרליה הייתה פחות להיט שכן לא זכיתי הפעם לקבל את המושב ביציאת החירום ולידי התיישבו נוסעים רנדומלים רק שהפעם הייתי עייף מידי בשביל לפתח שיחת חולין, ההמתנה בשדה התעופה בדוחא בצירוף הכניסה לטרקלין הייתה ללא ספק להיט, שכן בניגוד לטרקלין דן בנתב"ג בטרקלין בדוחא ישנן חדרי מקלחת פרטיים אומנם יש להביא את המגבת מהבית אבל אין הגבלה על משך השהות במקלחת ואפילו יש סבון נוזלי לא רע בכלל, ובמדינה שבה המים מותפלים וכסף הוא לא נושא לדיבור אפילו במשתנות המים רותחים.
ישנן ספות בזווית של כ-140 מעלות, שורר שקט בטרקלין ואני לא חושב שיש כניסה לזאטוטים זבי-חוטם ודרדקים צווחנים, כל מה שראיתי בטרקלין היו אנשי עסקים אירופאים, מקומיים עם שמלות לבנות (ולא משנה כמה שיגידו שזה מכובד זה עדיין נראה כמו שמלה, מה שכן אני בטוח שזה נהדר להסתובב במדבר לבוש בתלבושת הנ"ל) ונשים מקומיות אשר לבשו בורקה (נינג'ות למי שלא מבדיל בין בורקה לחיג'אב) אשר הורד ברגע שהן התיישבו בטרקלין.

לסיכום: החוויה להגיע לאוסטרליה בהחלט הייתה מאתגרת ואלמלא היה מדובר בחסכון של 500$ וטיסה בחברה הכי טובה בעולם (נכון לשנת 2012) ספק אם הייתי עושה את זה, כיום שנתיים אחרי והיותי עובד במשרה מלאה ללא ילדים הייתי חושב פעמיים אם הייתי עושה את המסלול היבשתי לעמאן, לכל היותר הייתי טופס טיסה מנתב"ג לעמאן או ללרנקה ומשם הייתי בשמחה לוקח את את מחברות התעופה אשר עוצרות במפרץ.

אחרית הדבר:
לא. לישראלים אין בעיה לעשות טרנזיט דרך קטאר.
אומנם ישראל לא מופיעה במפה שלהם אלא אם כן ממש חופרים ממש  עמוק בעוד שעזה מככבת על המפה, כן אפשר לקנות כרטיס טיסה ישירות דרך האתר הרשמי ואפילו לבחור לאום – ISRAELI.
לא. המטוס לא טס מעל איראן וגם במידה ותהיה עצירת חירום בטהרן הנוסעים כולם ככולם נחשבים כנתינים של הנסיכות הקטארית וכמו כן באחריות אישית של הקפטן ולפי אמנת שיקגו (גם איראן ואפילו סומליה חתומות עליה) הנוסעים מוגנים ומתוקף אמנה זו והפרתה היא קאזוס בלי על אותה מדינה שעליה המטוס רשום.
תאמינו או לא אף אחד לא יחטוף אתכם בדרך לחופשה שלכם בתאילנד או אוסטרליה ויוציא ממכם את הסודות מדינה שנחשפתם להם בזמן שירותכם הצבאי.